נכון לשנת 2017, יש לנו רשמית שתי סדרות על סלעים בריאים. אבל אמנם היו יותר מדי גרסאות ארץ הברק הוא אנימה סטיבן יוניברס לספור, הדמיון מסתיים פחות או יותר בהנחת היסוד. לצחוק בקול רם' סלעים הם לא אבני חן קטנות עם צורות לידי ביטוי העשויות אור, אך גופים ממשיים עשויים סלע אשר יכולתם לחטוף מכה מושפעת מסולם קשיותו של מו; ובעוד ששניהם נוגעים בסוגיות של חברות שקועות בקיפאון, בניית העולם שלהן שונה לחלוטין. ולבסוף, שתי הסדרות הופקו בשנת 2012, מה שהופך אותה לצירוף מקרים אמיתי, לפחות ברמה הרעיונית.
ארץ הברק הסיפור הוא סיפור פשוט מטעה: בכוכב לא ידוע כלשהו שאולי הוא כדור הארץ שלאחר האנוש, 28 אנשי פנינה הומאניים - הברק הכותרתי - חיים יחד עם מורם, אדם דמוי נזיר ענק בשם קונגו. חייהם שלווים, וחסמים התקפות של לונארים, שקוצרים גופות פנינה לתכשיטים. לכל פנינה תפקיד שהוקצה למעט פוספופיליט, שגופו הנסדק בקלות גורם לכך שהעבודה הכי לא מתאימה להם.
פוס נאשם ביצירת אנציקלופדיה של עולם אבני החן, ובכך (בעל כורחו) רץ על פני סינבר הגולה העצמית, שגופה משדר רעל מסוכן. סינבר מציל את פוס מאנשי הירח, תוך שהוא חושף שגופם שביר עוד יותר מזה של פוס. כשהוא נמשך לאותו גורם מבחוץ זה, פוס נשבע שהם יחשבו על עבודה שרק סינבר יכולה לעשות.
יכול להיות ששמת לב לאחד הדברים הייחודיים בסדרה מיד: כל הפנינים מתייחסים אליהם / בכינויים, הן במהדורה הרשמית של המנגה והן באנימה (הגעתי לצוותי התרגום ומקווה לקבל מידע ספציפי יותר מהם בעתיד). זה נדיר ברמות מרובות. לשפה היפנית ניואנסים רבים בכל הנוגע לכינויים שנבחרו בעצמם (דומים יותר לספקטרום מאשר לבינארי) וכן למבנה משפט עקיף; אינדיקציה כה ברורה למגדר עשויה להינתן רק כאשר מישהו אחר מדבר על דמות; קינו של המסע של קינו (2003), למשל, מתייחסת לעצמם עם הבוקו הנטוי לגבר, אך גם מתקנת זרים שקוראים להם ילד או ילדה באופן ספציפי (בקולוסיאום (חלק 1)). כמו כן, למילים מסוימות יש גרסה מגדרית רק אם הדמות אינה מגדירה את עצמן - כלומר. יש מילים לאח / אחות גדולים אבל לא לאחים.
ראיתי דברים בלייד ראנר
למען האמת, התייחסות לאנשים אחרים בשמם ולא לכינוי היא דבר שכיח כל כך, עד שקשה מאוד למצוא דוגמאות ברורות לניטרליות מגדרית כפי שהשפה המערבית דחפה להבין אותה (אנשים טרנסיים) עשויים להתייחס לעצמם כמי שהיה פעם ילד / ילדה והמין המקסימלי המקביל לא בינארי עדיין חדש למדי), כלומר, על המתרגמים להסתמך בעיקר על הקשר - כינויי יפנית לבדם רק לעתים נדירות מציירים את התמונה כולה במקבילה לאנגלית.
במשך שנים, נזילות זו תורגמה לקבלת החלטות בינאריות. עמימות תרגומים מוקדמים של שנות האלפיים עבור בַּקָשָׁה ו אוכל נשמה בחר בכינויים מגדריים לדמויות שאינן מגדריות, בהנחה שזה יהיה פחות מבלבל או מביך. חלק מהתרגום הוא, באופן בלתי נמנע, לוקליזציה - לקיחת אלמנטים שאין להם מקבילה של 1: 1 ומנסים להקנות את ההרגשה של זה לקהל זר; כשכינויים ניטרליים ואנשים טרנס / בינאריים נלחמים כדי להשיג יותר קול, זה אומר לקחת גם אפשרות זו בחשבון (כמו מַברִיק עושה). אך שפה היא פוליטית, ושינוי נדיר קורה ללא מאמץ מודע ומתואם. בזירה זו, הדחיפה לשימוש באופציה ניטרלית במקומות זמינים עדיין לא אחידה.
בעוד סנטאי סרטים (בעלי הרישיון עבור מַברִיק ) בעלי רקורד מוכח למחצה, כולל Made in Abyss בעונה שעברה, Funimation (שמספק רבים מהכתוביות עבור Crunchyroll), יש הרבה רקורד מסלולי . התרגום של החברה לתקיפה על טיטאן אמנם נמנע משימוש בכינויים עבור האנג ', אך עשה זאת רק בעונתה השנייה לאחר מנדט סמכותי (האנג מכונה החמצה בעונה הראשונה והמפקד הסגן היחיד בעונה השנייה). באופן מכריע ביותר, הטיפול בהם המסע של קינו - העולם היפה- (זיכיון בכיכובו של אחת הדמויות המפורסמות ביותר של AFAB באנימה) התייחס באופן בולט לקינו על ידי כינויים נקביים ב חומר העיתונות שלהם (צוות המערכת של Crunchyroll משתמש כינויי נייטרל ).
דבר יד שיי סנט ג'ון
מַברִיק החלטות כינוייות עדיין לא ייאמן ללא ידיעה זו על מחיקתו ההיסטורית של הייצוג הפוטנציאלי של התעשייה, אך אי אפשר להכחיש שהוא מרגיש מתוק יותר לאחר שנים של ייצוג פוטנציאלי, או לכל הפחות שיחה ניואנסית יותר על מגדר, שנדחפת מתחת לשטיח ( לַעֲרוֹך : דיברתי עם המתרגמים של אנימה ומנגה של זוהר לגבי החלטות התרגום שלהם כאן ).
אני לא מתכוון למכור את זה כייצוג מושלם, אידיאל נחמד שלעתים קרובות חונק יצירות כוללניות ניסיוניות בראשיתן. כל אבני החן סובלות מתסמונת טילדה סווינטון (כלומר, כולן אנדרוגיניות גבוהות, רזות וגבריות), חתיכת מטא ביקורת דיברתי על במקום אחר . לא כל האנשים הלא בינאריים הרגישו בצורה חיובית כל כך כלפי זה, וגם לא צריך לדרוש מהם - אנחנו, אף אחד מאיתנו, מונוליט. אבל יש משהו מדהים מטלטל אדמה בלראות צוות שחקנים שלם של דמויות מפותחות וחביבות המכונות הן.
גם נושאי הכינויים, הגוף והזהות אינם רק אלמנטים על פני השטח. הם נושאי ליבה; דמויות נאבקות בגופות שהוקצו להם ובמה שמותר להם לעשות בגללן. פוס וכינבר מרגישים לכודים. גופים הם אתרי זיכרון וניסיון. הם נפרדים אבל אפשר גם להרכיב מחדש ואפילו לשנות, והשמחה בתגלית האחרונה פגעה בי עמוק. זו לא מאנגה בנושא טרנסנס, אך הנושאים שלה מהדהדים היבטים של להיות טרנס, לבזבז את חייך לחשוב על גופך בין אם אתה חי עם דיספוריה מתמשכת, ספוראדית או ללא.
דברים אלה היו מעניינים, אם לא הרבה יותר, בשום הופעה. אבל גם ארץ המבריקים עשויה בצורה נהדרת. חזותית ה- CG שלה עושה שימוש נרחב במצלמה דינמית כדי למכור סצנות קרב מלהיבות, נופים יפים ואי-יכולת של גופי חן; אך טכניקה משולבת מעניקה לאבני החן תווי פנים דו-ממדיים הממופים על הדגמים שלהם על מנת לאפשר ביטויים עדינים. החיבה וההקפדה על התאמת החומר לא רק לאותיות אלא בדרכים הלוכדות את תחושת המנגה תוך שימוש בכלים ובצרכים של מדיום אחר, אך מזנקים מהמסך.
ארץ הברק הוא מופע מיוחד. המשחק מושלם, הכיוון נועז, והתוכן לא רק מתחשב אלא מצחיק והרסני בתורו. זה באמת יהיה חבל אם זה יהפוך לאוצר שמתעלם ממנו. האנימה זורמת כרגע הלאה סטריית אנימה (מאחורי קיר המשכורת הכפול שלהם, יותר חבל) והמנגה משוחררת דיגיטלית על ידי קודאשה קומיקס . אני לא יכול לעודד אותך ביתר שאת לתת להם את התמיכה הכספית שלך.
וריי קייזר הוא סופר מוזר ובלוגר תרבות פופ; הם צופים בכל מופעי הרוק החשובים. אתה יכול לקרוא מאמרים נוספים ולברר אודות הבדיוני שלהם בכתובת אביזרים אופנתיים לספינות , תקשיב להם בפודקאסט Soundcloud , לתמוך בעבודתם באמצעות פטרון אוֹ פייפאל , או להזכיר להם את קיומו של ציוצים .
(תמונות: כתום)
- למרי סו יש מדיניות תגובה קפדנית האוסרת, אך אינה מוגבלת, להעלבות אישיות כלפי כֹּל אֶחָד , דברי שטנה וטרול. -
מפת גוגל למורדור
