ראיון: טיסה פרמיגה וקריספין גלובר על המסתורין והדמויות המורכבות של חיינו תמיד בטירה

כרטיס כותרת עבור חיינו תמיד בטירה

לפעמים אתה צופה בסרט ויש לך פשוט כל כך הרבה שאלות, וזה היה תמיד גרנו בטירה בשבילי. סרט מלא בדמויות מסובכות ועיירה מסתורית, נראה כאילו אין באמת מישהו שאנחנו יכולים לסמוך עליו בתוך הסיפור.

למה לוקי כל כך לוהט

בסקירה שלי , דיברתי על כך שאני מסוכסך בין מה שחשבתי שאני אמור לתמוך לבין מה שעשיתי בפועל. הבנתי את צ'ארלס בלקווד (סבסטיאן סטן) ואת הרצון שלו להפעיל את המשפחה בצורה מסוימת מכיוון שמריקט (טיסה פרמיגה) טמנו את חפציהם ברחבי הבית.

מריקט היא סוג הדמות שחוששת מדברים רבים הסובבים אותה בגלל הנסיבות בהן היא נקלעה. אביה הורעל ונהרג, אחותה מסרבת לעזוב את הבית, וחרדותיה של מריקט עוקפות אותה מכיוון שהיא צריכה להיכנס לעיירה ש שונאת את משפחתה מכיוון שאף אחד אחר במשפחתה לא ילך להשיג את הדברים שהם צריכים. אז הטמנת הסחורה שלהם בחצר נובעת מהכישוף שלה, לוקח מאמרים בעלי ערך ונותן אותם לאדמה כדי שיגנו עליה מכיוון שלדעת מריקאט, זה הדבר היחיד הגיוני.

כשישבתי עם טייסה פרמיגה עצמה והבאתי זאת, היא הסבירה מדוע דמותה חשה צורך להסתיר דברים ולחקור את רגשותיה בדרכה שלה.

אם יש לך משהו עודף ואתה רואה מישהו שלא נוח עם עצמם והם מנסים לסדר מי הם, והוא רק מנסה להכניס אותם לקופסאות. הוא מנסה להכניס אותם לפינות כמו 'זה התפקיד שלך, זה מי שאתה'. אז אני אומר לקבור את כל המטבעות שאתה רוצה אבל להכין מפת אוצר.

אבל בדיבור על ב תמיד גרנו בטירה , אתה גם צריך לדבר על הרומן. שונה מעט מהסרט, פרמיגה שיתפה את מה שמשך אותה מלכתחילה לפרויקט.

ככה, מרגע שקראתי את התסריט בפעמים רבות שקראתי את הספר בין קריאת התסריט לצילומי הסרט, היה פשוט שלא הצלחתי להבין אותו, רציתי להמשיך ולנתח אותו.

ואז טאיסה פארמיגה תמיד הייתה חלק מפרויקטים מעניינים. מכאן ל סיפור אימה אמריקאי ומעבר לכך, היא נוטה לעבוד עם צוות שחקנים מדהים וסיפורים יפים. אז שאלתי אותה איך זה לעבוד עם כל כך הרבה אגדות בזמן שעדיין, ללא ספק, חדש במשחק.

רונדה רוסי מורטל קומבט 11

אני חושב שפשוט היה לי מזל מדהים. העבודה השנייה שלי, תוכנית הטלוויזיה הראשונה שלי, הגעתי לעבוד מול ג'סיקה לאנג. ובפרק 5 עברתי איתה אחד על סצינה והייתי כל כך עצבנית שהייתי שוכח את הדיאלוג שלי. אבל, אני זוכר שרק צפיתי בה וממש שכחתי מה הייתי אמור לומר כי הייתי מאוהב.

משם יצא לי לשבת עם קריספין גלובר, המגלם את דוד ג'וליאן בסרט, כדי לדבר על איך הטריילר של הסרט גורם לו להיראות כאילו הוא מותח, אבל תוך כדי צפייה בסרט וקריאת הרומן אתה מבין שזה פשוט מִסתוֹרִין.

זה פועל הרבה יותר כמסתורין. אני דווקא אוהב את הטריילר בכך שהוא מרגיש יותר כמו מתח, כמעט יותר אקשן. זה טריילר טוב אבל זה נכון, זה שונה ממה שהסרט והרומן פועלים. לא הרומן וגם הסרט אינם מתח; זו תעלומה - תעלומה אמיתית.

כשהוא מעלה את צ'ארלס בלקווד שוב, ברור שגלובר מבין גם את המניעים של צ'ארלס. הוא סוג הדמות שמיקדה את האנרגיה שלו בהגנה על ההון המשפחתי כי כן, הוא חמדן, אבל גם, מנקודת מבט הגיונית, הוא מסתכל על כל הכסף שהם צריכים כדי לשרוד מפוזרים בחצר ללא שום סיבה טובה. כשדיברנו על צ'רלס בלקווד וכיצד, בתכנית הגדולה של הסיפור, הוא נראה ההגיוני היחיד, גלובר מחזיר את אותו הרגש שעשיתי לגבי הדמות.

זה נשמע מטריאליסטי, במובן מסוים, אבל זה הגיוני לא לקבור דברים יקרי ערך.

מפות google למורדור

אבל אז המשיך גלובר לדבר על הפסיכולוגיה של הדמויות ועל האופן שבו כולן שונות מאיך שאנחנו, כקהל, נתפוס אותם באופן מיידי, במיוחד לגבי דודו ג'וליאן. הדוד ג'וליאן הוא אדם מעונה שהורעל ונותר למות ולכן, כשהוא שורד, הוא ממקד את התמודדותו בסיפורי סיפורים כשהוא מרותק לכיסא גלגלים, רק מנסה לכתוב את סיפור אחיו ומתעלם מכל השאר.

בהחלט יש בו מנגנון התמודדות מוזר. זה מעניין, שירלי ג'קסון, הפסיכולוגיה של כל הדמויות, למעשה, באופן מסוים, בן הדוד הוא הפחות מורכב מבין הנפש. הוא פשוט יותר, ולמעשה אתה יכול לראות די בקלות מאיפה הוא בא. זה הרבה יותר קשה, והייתי אומר שזה נכון גם ברומן, שדוד ג'וליאן והאחיות, הארכיטיפים המבניים שלהם שונים ממה שנראה שהם על פני השטח.

תמיד גרנו בטירה זמין כעת בדיגיטל. דאגו לראות את הרומן המפורסם של שירלי ג'קסון מתעורר לחיים בצורה יפה!

(תמונה: סרטים נוספים)

רוצים עוד סיפורים כאלה? הפוך למנוי ותמוך באתר!

- למרי סו יש מדיניות תגובה קפדנית האוסרת, אך אינה מוגבלת, להעלבות אישיות כלפי כֹּל אֶחָד , נאום שנאה וטרול. -